פתיחה

“לעובדים הגברים נוסיף את הסיומת קון, לעובדות נוסיף סאן.”

מי שגדל בדור ה"סלרימן" היפני מן הסתם שמע את ההרגל הזה לאורך הקריירה כעניין מובן מאליו. אצלי, הדיסוננס לא הפסיק ללוות אותו.

למה דווקא “הצעירים הגברים” מקבלים קון? הצליל נשמע ילדותי או כפוף, וגם אם העובד לא מבקש זאת — הכינוי משנה את יחסי הכוחות. ומשם הדרך קצרה לפגיעה בהערכה ובאמון.

כאן אני מבקש לפרק את ה"תרבות קון" הזו דרך החוויה האישית שלי ודרך ערכים עדכניים. הגיע הזמן לשנות.

הבהרה לקוראים שאינם מכירים את הסיומות היפניות: סאן הוא תואר כבוד ניטרלי הדומה ל"מר/גברת". קון משמש היסטורית לבנים, כפופים או חברים קרובים. שימוש ב-קון לגברים בלבד מקודד היררכיה סמויה.

הרקע ההיסטורי של כינויי הפנייה

מדוע בכלל נוצרה ההבחנה “גברים = קון, נשים = סאן”?

לאחר המלחמה נהגו בבתי הספר ובמועדונים להוסיף לבנים קון ולבנות סאן. זהו שיקוף של חלוקת התפקידים המגדרית של אותה תקופה, שפשוט נדד אל מקומות העבודה.

ההנחה שבנים הם “החבר’ה” ולכן יקבלו קון, בעוד בנות יקבלו סאן, נשארה גם כשכולנו בגרנו. אבל החברה השתנתה. שוויון מגדרי התקדם, תפקידים ויכולות אינם נקבעים על פי המגדר. רק צורת הפנייה תקועה בעבר.

הכוח הבלתי נראה של הכינוי

כינוי פנייה אינו סתם תווית. למילים יש כוח.

כשממשיכים לקרוא לעובדים גברים קון, אנו מסמנים תבנית סמויה: סאן כשווה, קון כמי שעדיין תחת חסותנו. כאשר נשים נקראות סאן וגברים קון, נדמה שמדובר בהבדל זעיר — אבל הוא מעקם את האווירה כולה.

  • שימור מבנה הכוח: היררכיה מוטמעת בשפה, ומקבעת את יחסי המנהלת-כפוף.
  • קרקע להטרדות: הכינוי משדר “אתה משלנו” או “אתה ילד”, ומכשיר התנשאות בלי מודעות.
  • גרירת סטראוטיפים ישנים: “יוסוקה-קון הוא בן בית, יוקו-סאן היא מישהי שתעזוב כשהיא תתחתן” — עדיין מסתתרת הנחת היסוד הזו.

כיוון שהשימוש יומיומי ולא מודע, האפקט מחלחל עמוק ומעצב תרבות ארגונית מבלי שמרגישים. שימו לב: אותם מנהלים שומרים סאן כשהם מדברים אל גברים בכירים מהם. הם בהחלט יודעים לכבד כשזה נוגע למעלה.

אנחנו כבר בעידן שבו כל כפופה או כפוף יכולים להפוך מחר למנהלים שלנו. רבים כבר מנהלים אנשים מבוגרים מהם.

מה יוצא למישהו מלהמשיך “קון לכפופים, סאן לבכירים”? והאם באמת תעברו ל-סאן ברגע שהעובד שכיניתם קון ימונה למנהל?

ראיתי במו עיני מבוגרים שמנסים לעשות את הסיבוב הזה. אדם שמלקק לפתע לתואר שמתקיים רק באותה חברה מזכיר תלמיד שנבהל מתקנון חדש — מחזה מביך.

אם מכבדים כל אדם מלכתחילה, גם כשהכפוף יהפוך לבוסית או בוס, לא נרגיש בושה ולא נצטרך לבלוע עלבון.

מה קרה כשעברתי בעצמי ל"סאן" לכולם

לפני כעשור החלטתי במודע לקרוא גם לגברים צעירים ממני סאן.

בהתחלה זה הרגיש מגושם, אבל היתרונות צצו מהר מאוד.

  • באופן טבעי שמרתי על מידה קבועה של כבוד כלפיהם.
  • המרחק ביני לבין הכפופים הפך שטוח יותר, והשיחה זרמה.
  • מופעי ה"הנה אני הבוס" התפוגגו, ואמון נבנה בקלות.
  • ובעיקר: לא הייתי צריך יותר לתרץ לעצמי למה נשים מקבלות סאן וגברים קון.

הפתעה נעימה הייתה שגם זווית הראייה שלי השתנתה. ברגע שמשנים את הכינוי, משתנה גם האופן שבו מסתכלים על האדם. זה לא רק נימוס — זו פרקטיקה קטנה שמעצבת תרבות ארגונית.

לעדכן את השפה בעידן הנוכחי

בעידן שמקדש גיוון והכללה, “גברים = קון, נשים = סאן” הוא שריד מיושן.

מבט החוצה מראה שגם בעולם דובר האנגלית קיימים Mr./Ms. המציינים מגדר או מצב משפחתי, אך בעסקים מודרניים מרבים להסתפק בשם פרטי. בבריטניה הופיע כבר ב-2015 התואר הנייטרלי Mx. (מיקס), שנכנס לשימוש. הכיוון ברור: פנייה אחידה ומכבדת לכולם.

ההתעדכנות הזו מונעת מצד אחד התנהגות בריונית במסווה של “אנחנו חבר’ה”, ומצד אחר מונעת מהנשים להיות מוצבות מחוץ למעגל. התוצאה: פחות הטרדות, סביבה נוחה יותר, ומעורבות גבוהה יותר של הדור הצעיר.

הצעה: כולם סאן

המסקנה פשוטה.

  • לגברים ולנשים קוראים באותו אופן — עם סאן.
  • לא מסתפקים בחוק פורמלי, אלא מבהירים שהגישה היא לכבד כל אדם באותה מידה.

כינויי פנייה נראים עניין קטן, אבל הם מחוללים את האקלים ואת היחסים בארגון.

כבר אריסטו כתב שמעשים חוזרים הופכים להרגלים, והרגלים בונים אופי. כשהאנשים סביבנו הם בני אדם שלמים, אין צורך לדרג. להיפך: מי שמוותר על “קון” ומאמץ סאן לכולם עושה צעד לבניית תרבות בריאה — ומפתח בעצמו אישיות שמכבדת אחרים.

סיכום

כינויי פנייה מעצבים מערכות יחסים. ההרגל לקרוא לגברים צעירים קון מעוות הערכות וקשרים, ומזווית של שוויון מגדרי הוא פשוט לא רלוונטי.

בואו לא נתעלם מהדיסוננס. נתחיל מלשנות את המילים. הצעד הקטן הזה מטפח כבוד ואמון, ומצמיח תרבות ארגונית שמביטה קדימה.

למי שאינו מורגל בכך, המעבר עלול לגרום לדגדוג באגו. אבל אחרי שמתרגלים, מבינים עד כמה היה מופרך לחשוב שהוספת קון לעובד מוכיחה סמכות. הבנה צנועה כזו רק תועיל — אין לה מחיר שלילי.

“תרבות קון לגברים בלבד” הסתיימה. הסטנדרט של העידן הבא: כולן וכולם הם סאן.