פתיחה

כשמדברים על תנאי הסף למנהל, חוזרים שוב ושוב המשפטים “תהיה מודל לחיקוי” או “תוביל בעצמך”. כל מי שפגש את המציאות יודע שהאידיאלים הללו הם פיקציה.

מנהל איננו מושלם. עצם המינוי אינו הופך אותו למצטיין; הוא פשוט נושא באחריות. לפעמים תעיר לעובד שאיחר, למרות שאתמול אתה עצמך הגעת מאוחר. לפעמים חסרות לך היכולות לבצע את המשימה, ובכל זאת עליך להטיל אותה, לדרוש תוצאות ולשאת באחריות.

בספרי הלימוד כמעט שלא מזכירים כישרון קריטי נוסף: היכולת להניח את עצמך על המדף—לשים בצד את החסרונות שלך לטובת התקדמות הארגון.

מה פירוש “להניח את עצמך על המדף”?

אין הכוונה להתרברבות חסרת אחריות. זו היכולת לומר: “גם אני אינני מושלם, ובכל זאת אני בולע את הסתירה הזו וממשיך להזיז את הארגון.”

אם תדרוש מאחרים רק מה שאתה מסוגל לבצע בעצמך, מה יקרה? הצוות יישאר כלוא בתחומי הכשירות שלך. הצמיחה והתוצאות יעצרו, ואם תנסה לגשר על כל הפערים בעצמך—תתרסק. הארגון לא יחכה שתהפוך למושלם.

תפקיד המנהל הוא לשאת סתירות

תפקידך אינו להוות מודל ללא דופי—כי זה בלתי אפשרי. תפקידך הוא להוביל את הארגון אל יעדיו תוך נשיאת הסתירות בתוך עצמך.

  • הסתירה של אכיפת דייקנות גם אם אתה איחרת, התעלמות מאיחור של עובד ממוטטת את המשמעת. הכאב חד דווקא משום שגם אתה טועה לפעמים.
  • הסתירה של דרישת עבודה שאינך יודע לבצע ייתכן שאתה חלש בטכנולוגיה, אך זה לא פוטר אותך מהטמעת מערכת חיונית. עליך לומר “זה הכרחי”, להאציל סמכויות ולשמור את המערכת בתנועה, גם כשהאשמה לא נמוגה.
  • הסתירה של שליטה רגשית גם אותך מרגשות לעיתים סוחפות, ובכל זאת אתה דורש מהצוות דיווח שקול ושיפוט מדויק.

לא ניתן למחוק את הסתירות. גורלו של המנהל הוא להכיל אותן ובכל זאת להמשיך להתקדם.

בלי המיומנות הזו הארגון נעצר

במבט ראשון נראה שמנהל שאומר “אם איני מסוגל, איני מבקש” מפגין ענווה. אולי זו עמדה ראויה כאדם פרטי, אך היא קופאת את הארגון במקום.

  • המשמעת מתפוררת והקלוּת הופכת לנורמה.
  • יוזמות חדשות מוכתבות על ידי החוזקות והחולשות האישיות של המנהל.
  • העובדים מסיקים שהרף של המנהל הוא גם הרף שלהם.

לכן היעדר היכולת להניח את עצמך בצד פירושו שלילת הזדמנויות הצמיחה של הארגון כולו.

התרברבות בוטה מוחקת את המנהיגות

עם זאת, יש להיזהר: אם המנהל מפרש את היכולת הזו ככתב פטור, הוא מאבד במהרה ביצועים ומנהיגות.

מנהל שאינו משקיע ובכל זאת מטיל דרישות בלבד יאבד את אמון כולם. דבריו נהיים ריקים, ההנחיות מאבדות משמעות והמנהיגות דועכת. פעם אולי היה אפשר להזיז אנשים באיומים; היום זה רק יקטע את הקריירה של אותו מנהל.

להניח את עצמך בצד ולהיות יהיר הם שני דברים שונים. המבחין ביניהם הוא הכאב.

המנהל נושא את הכאב הכרוך במקצוע, ממשיך להתבונן בעצמו, מרגיש את הסתירה שלא ניתן למחוק, ובכל זאת דוחף קדימה.

המתנשא, לעומת זאת, אינו חש כאב אלא מטיל אותו על אחרים.

לכן היכולת להניח את עצמך בצד תוך שמירה על תחושת הכאב היא הכשירות הנוספת שנדרשת לניהול.

השוואה למה שמקובל לומר על כשירות ניהולית

בדרך כלל מפרטים רשימות של “תכונות חיוניות” למנהלים, למשל:

  • יכולת תקשורת: להבין את מצב העובדים ולהעביר מסרים בבהירות.
  • יכולת קבלת החלטות: לשפוט בתנאי מידע או זמן מוגבלים.
  • הגינות ויושרה: לנהוג באנשים על פי כללים עקביים.
  • פתרון בעיות: לטפל בעימותים ובאתגרים באופן בונה.
  • שיתוף חזון: להצביע על כיוון ולרתום אנשים סביבו.

דוחות כמו State of the American Manager של גאלופ (2015), המאמר “Why Great Managers Are So Rare” (2014) ורבים אחרים חוזרים על אותן נקודות.

אך המציאות אינה מסתכמת בכך. אלא אם כן אתה הדמות האידיאלית שמתוארת כאן, תיתקל בסתירות כגון:

  • חתירה להוגנות מוחלטת עלולה לשתק אותך מלדרוש משמעת, כי גם אתה אינך מושלם.
  • חיפוש אחר החלטות מושלמות עשוי לחסום התקדמות בתחומים שבהם אתה חלש.
  • הדגשת היושרה עלולה להפוך לתירוץ להתחמק מבקשה של משהו שאינך יודע לבצע בעצמך.

במילים אחרות, רשימות הכשירות הללו מתארות “דמות מושלמת”. בעבודה האמיתית חייבים ללמוד לשאת את הדיסוננס הקוגניטיבי ולהמשיך למרותו—כלומר לפתח את היכולת להניח את עצמך על המדף.

סיכום — הכוח להזיז גם בלי שלמות

בנוסף למה שמקובל לומר על כשירות ניהולית, במציאות יש מיומנות מכרעת: היכולת להניח את עצמך בצד. המנהל נושא את הסתירה, מרשה לעצמו לדרוש מהצוות לעיתים את מה שמעבר לגבולותיו, ובכל זאת ממשיך לחוש בכאב כתנאי ללגיטימיות.

זו אינה יהירות עיוורת, אלא מודעות קבועה לסתירה.

להכיר בחוסר השלמות שלך ובכל זאת להניע את הארגון—היכולת לבלוע את הסתירה הזו היא שמבדילה מנהלים מתאימים מאחרים.

בואו נעצור לרגע ונבדוק:

  • האם אני עוצר יוזמות של הצוות בגלל חולשה אישית?
  • האם אני מודע לסתירות שלי כשאני מדריך אחרים?
  • האם אני משקיע בלמידה עצמית במידה שאני דורש מאחרים?

מקורות