הקדמה

עבור עובדים רבים, קידום הוא אבן דרך בקריירה—כמעט פרס. ברגע שמקבלים תואר, מרגישים כאילו הערך העצמי עלה מדרגה.

אבל יש דבר שחייב להיות ברור לגמרי: תואר אינו סמל מעמד. הוא לא יותר מאשר “תפקיד” שמאפשר לך להפעיל סמכות מסוימת בתוך ארגון מסוים—ובמקסימום, סיבה לכך שהשכר עלה. לא יותר ולא פחות.

האשליה שתואר יוצר

תואר לא מעלה את היכולות שלך בן לילה. הוא לא משלים את האופי שלך. בהתאם לכיוון הרוח הארגונית, התפקיד יכול להילקח באותה מהירות. בחברות שבהן נשיא-בעלים סמכותי קובע הכל, די בגחמה אחת.

ובכל זאת, אנשים שקודמו לראשונה נופלים לעיתים קרובות לאשליה שהם הפכו נעלים מטבעם. מי שנופל לשם יידרדר בדרך כלל לשני כיוונים:

  • חנופה מופרזת לממונים: מתוך ייאוש לשמר את המעמד, הם אומרים דברים רדודים שמטרתם היחידה לרצות את הבוס.
  • תחושת עליונות מופרזת כלפי הכפופים: הם מבלבלים בין סמכות לבין פירמידה חברתית ומתחילים להתנהג בהתנשאות או בתוקפנות.

הפסיכולוגיה מלמדת שאנשים חשים באופן לא מודע דומיננטיות גבוהה יותר כאשר מעניקים להם מעמד או כוח. ניסוי הכלא של סטנפורד הוא דוגמה קיצונית: תנו לאנשים תפקידים, והאישיות שלהם מתחילה להשתנות. במילים אחרות, האשליה אינה חולשה אישית—זו תכונה אנושית אוניברסלית.

מעבר לכך, “אי-יציבות בדימוי העצמי”—הנטייה שחוויות רגעיות גורמות לערך העצמי להתנדנד בעוצמה—מקלה על אירוע זמני כמו קידום לנפח את האגו.

התגובות הללו לא רק פוגעות בארגון; לפני הכל הן פוגעות באופי העתידי שלך.

מלכודת החנופה הריקה

כשתחזיק בתואר, יופיעו בהכרח אנשים שמפגינים כלפיך כבוד מופרז. עמיתים יהנהנו ברצינות מול הערות טריוויאליות או יביעו התפעלות מנקודות מובנות מאליהן. יהיו גם כאלה שיחמיאו בלי בושה בתקווה לזכות בטובות הנאה.

אנושי ליהנות מהתחושה הזו. אבל אם לא תשלוט בעצמך כאן, תיפול למלכודת שמעוותת את אופייך. מעטים יסכימו להצביע לבוס על טעויותיו בפנים. לאתגר את הכוח כרוך בסיכון, בעוד שחנופה לממונה טיפש והפקת רווח יכולה להשתלם.

כך אנשים בתפקידים בעלי תואר הופכים אט-אט ל"קיסר ללא בגדים". גם מנהלים מתחילים נופלים שוב ושוב לדפוס הזה.

מניסיוני: 10–20% סוטים מהדרך

מניסיוני—בהתאם לבשלות תהליך הקידום—כ-10–20% מהמנהלים או ראשי הצוותים החדשים נופלים עמוק למלכודת הזו. הידע שלהם בתפעול, פיננסים וציות נותר רדוד. היכולות לא השתנו, אך הגישה שלהם הופכת לפתע מתנשאת. בארגון בריא אנשים כאלה מסוננים במוקדם או במאוחר.

עבורם, הנפילה אכזרית. משום שבלבלו בין התפקיד למעמד חברתי, איבוד התפקיד מרגיש כאילו שללו את קיומם. ברגע שמסירים אותם, הם חווים דיסוננס קוגניטיבי עמוק.

ראו בתואר תפקיד

אם תבינו באמת שתואר הוא תפקיד, לא תזדעזעו גם אם יסירו אתכם. תוכלו לומר, “מילאתי את התפקיד כל עוד היה צורך. עכשיו אין בו צורך, ולכן שוחררתי.” תישארו רגועים וגם לא תבזו כפופים.

לעומת זאת, אם תבלבלו בין תואר למעמד, האובדן עלול לגרום לכך שהחיים עצמם יאבדו משמעות. זו מצוקה מעשה ידיכם.

סיכום: הגנו על אופייכם

תואר הוא תפקיד. הוא לא מעמד חברתי ולא הוכחת ערך. קידום אינו קו סיום וגם לא תעודת מעלה מוסרית.

זה אפילו לא מריטוקרטיה טהורה. רוב הקידומים מתרחשים כי היה למנהל שלך את הסמכות, הוא החליט לקדם אותך, והטיימינג התאים. במילים אחרות, מזל מהווה לפחות מחצית.

לתת לכך לעוות אותך מסוכן.

  • אל תתחנף לסמכות.
  • אל תזלזל בכפופים.
  • אל תקבל חנופה כפשוטה.

אם תחזיקו בקווים הללו, תשמרו על עצמכם מהמלכודת שבה תארים משחיתים את האופי—ומהחלל הרגשי שייפער כשבסוף תסיימו את התפקיד. גם אם לעולם לא תפוטרו בשל חוסר יכולת, רוב האנשים נדרשים מתישהו לפרוש מהתפקיד או מהחברה עצמה. לנסות לשקם את האופי רק אחרי שתזדקנו מאוחר מדי.

בחברה שבה תוחלת החיים ארוכה, זוהי תודעה הכרחית. אפשר לחגוג את הקידום אם רוצים—אבל הדבר היחיד ששווה לחגוג הוא המיומנות והגישה שמאפשרות להמשיך למלא את התפקיד.