מבוא

בחלק החמישי הבהרנו שהפיתוח האזרחי הוא “טיוטה” שנועדה להעביר את העבודה למקצוענים. אז מדוע התפקיד המקורי מתעוות, ומדוע נוצרת ממנו מורשת שלילית בכמויות?

הסיבה אינה תקלה טכנית. שורש הבעיה הוא פער נקודת המבט בין ההנהלה הבכירה, הקו הקדמי, מחלקת ה-IT והדרג הניהולי הביניים.

הסדרה המלאה

ארבע נקודות מבט, ארבעה אופקי זמן

הנהלה בכירה: אמורה לדבר על הטווח הארוך

ההנהלה הבכירה אמורה להחזיק את האופק הארוך ביותר ולשרטט כיצד ייראה הארגון בעוד עשר או מאה שנים. אלא שבמציאות היא נתונה ללחצי בעלי המניות והתחרות, ולכן נשבית באשליית ההישג המידי. הזוהר של RPA ושל הפיתוח האזרחי – “רואים שזה עובד” והמהירות – גורם לה להעדיף פריסה על פני ממשל ולהחליט “להתקדם בכל מחיר”.

הקו הקדמי: אם זה עובד, זה צודק

הצוותים בקו הקדמי שקועים במשימות היומיום. אם ייעול או אוטומציה כאן ועכשיו מצליחים, זה מספיק; “איך נשמר את זה לאורך זמן” כלל לא על הרדאר. כל עוד כלי נוקוד או תרחיב של Excel ימשיך לפעול מחר בבוקר, זה נתפס כהצלחה.

מחלקת ה-IT: מדברת על הטווח הארוך אך לא מדביקה את הקצב

באופן פרדוקסלי, מי שבפועל מזהה את הסיכונים לטווח הארוך היא פעמים רבות מחלקת ה-IT ולא ישיבת הדירקטוריון. מזוויות של אבטחה, ארכיטקטורה ויכולת תפעול ברת-קיימא היא מזהירה ש"כך נידרדר לקריסה".

אבל גם ל-IT יש נקודת תורפה. המשאבים מצומצמים באופן כרוני, וקצב הגיוון במיומנויות הנדרשות עוקף את קצב ההשתלמות. כלומר, “אפשר לדבר על ארוך טווח, אבל קשה לעמוד בקצב של העסקים”. לכן רואים בה לעיתים מי שמזהירה בלבד, קולה נדחק והיא מתקשה להשפיע.

הנהלת הביניים: מהקורבן שנמחץ למכפיל הנזק

הנהלת הביניים אמורה לעמוד בין ההנהלה לקו הקדמי ולתווך ביניהם. אלא שבפועל הלחץ “להראות תוצאה ברבעון הזה” מטה אותה, ובמקום לשתף פעולה עם ה-IT ולשמור על הממשל היא הופכת שותפה לדחיפת ההישג המיידי. כך השכבה הזו גולשת מ"הקורבן שנמצא בין הפטיש לסדן" אל “מכפיל המורשת השלילית”.

כיצד פערי נקודת מבט יוצרים כשל מבני

  • ההנהלה הבכירה נרגעת מ"דמויות עובדות" ושוכחת את הטווח הארוך.
  • הקו הקדמי משתמש בכלי במרץ כי “הוא נוח עכשיו”.
  • מחלקת ה-IT צועקת “כך זה יתמוטט בעתיד”, אך חסרה כוח ביצוע ולכן אינה נשמעת.
  • הנהלת הביניים רודפת אחר “תוצאות הרבעון” ומוותרת על תפקיד התיאום.

הדיסוננס הזה גורם לפיתוח האזרחי לזהור לרגע – ואז להידרדר במהירות למורשת שלילית. הסיפור של Kami Excel היה למעשה רה-ריצה של אותה בעיה מבנית שנקראת “פער נקודת מבט”.

ממשל תאגידי הוא איחוד נקודות המבט

הדבר הנחוץ באמת אינו רק “כללים טכניים” או “בחירת כלי”. המהות של ממשל היא לאחד את נקודות המבט השונות והזמנים השונים.

  • ההנהלה הבכירה זקוקה למדדים שמראים שילוב בין הישג קצר טווח לשימור ארוך טווח.
  • הקו הקדמי צריך מנגנון שמאפשר לפעול במהירות מבלי לפרק את המעקות.
  • מחלקת ה-IT צריכה לא רק להשמיע אזהרות אלא גם כוח להציע ביצוע מעשי.
  • הנהלת הביניים חייבת לעמוד בפיתוי ההישג המהיר ולתפקד כאחראית על התיאום.

הפיתוח האזרחי הוא טיוטה. וטיוטה שווה משהו רק אם קיימת מערכת שמעבירה אותה לגרסת נקייה. האחריות על הממשל – איחוד נקודות המבט – היא מה שמבטיח את ההעברה הזו.

סיכום

עתיד הפיתוח האזרחי מוכרע פחות על ידי פלטפורמות או בינה מלאכותית, ויותר על ידי מבנה קבלת ההחלטות של הארגון. אם נשאיר את פער נקודות המבט על כנו, נשחזר שוב את מסלול Kami Excel. אבל אם נאחד את ארבע נקודות המבט וניצור מנגנון שמעביר את הטיוטה לגרסה מקצועית, הפיתוח האזרחי יכול להפוך לכלי אסטרטגי לעתיד.

הבא (חלק אחרון): מורשת תמשיך להיוולד, ובכל זאת צריך לאלף אותה──חזון עתידי לפיתוח אזרחי 7/7