פתיחה

בחלק 3 ראינו שלפלטפורמות הפיתוח האזרחי המודרניות טמון חוב אפשרי חמור אף מזה של “אקסל האל”. אז מה משתנה כשהופיע ה-AI הגנרטיבי?

ה-AI הגנרטיבי מסוגל לנתח נכסים תכנותיים קיימים ולהקל על הגירה או עיצוב מחדש. אבל נכסים שלא נרשמו כקוד – יישומי ללא-קוד או זרימות RPA – נותרים אטומים גם בפני AI.

המשמעות היא שהמורשות השליליות של המחר יתרכזו במה שנשאר “מחוץ לקוד”.

הקשר תרבותי: במערכת הבנקאית והביטוחית של יפן עדיין רצות מערכות COBOL קריטיות שהופעלו לראשונה בשנות ה-70 וה-80. פרישות גמלאים רוקנו את מאגר הידע האנושי, ולכן מוסדות גדולים בוחנים באגרסיביות מודרניזציה בעזרת AI. הניגוד לנכסי פיתוח אזרחי שמבוססים על GUI חד הוא: אפילו בסיסי קוד עתיקים קלים יותר לשיקום מאשר פרויקטי ללא-קוד שאין להם תיעוד.

כל הסדרה

חוזקה של ה-AI הגנרטיבי – “הפשרת” נכסי קוד

עד היום הגירת קוד ליגאסי הייתה מאמץ על-אנושי. מיליוני שורות ב-COBOL או ב-VB, ללא תיעוד, דרשו מהנדסים ותיקים.

ה-AI הגנרטיבי פורץ את המחסום הזה:

  • קריאת קוד אוטומטית הוא ממפה תלות בין פונקציות, מצייר גרפי קריאות ומנחש את המשמעות של משתנים ומבנים מההקשר.

  • סיוע בהמרת שפות הוא מסוגל לייצר טיוטות מעבר מ-COBOL ל-Java או מ-VB ל-Python כבסיס עבודה.

  • חצי-אוטומציה של ריפקטורינג הוא מפרק לוגיקה ספגטי לפונקציות מסודרות, מציע בדיקות, ומקרב את הקוד לצורה שמפתחים בעתיד יוכלו לעבוד איתה.

במילים אחרות, נכסים שנשמרו כקוד אפשר “להפשיר” בעזרת AI. זה הופך את ה-AI הגנרטיבי למועמד מהפכני בשיקום קוד ליגאסי.

עם זאת, עצם קיומו של קוד אינו מבטיח הצלה. ייתכן שתלויות כבר אינן קיימות, או שאבד הידע העסקי. אבל לעומת קופסאות שחורות, הסיכויים טובים בהרבה.

מה שאי אפשר להציל – נכסים שלא הוגדרו כקוד

לעומת זאת, מה בדבר תוצרים של ללא-קוד או RPA?

הם מתקיימים כזרימות GUI שהייצוג הפנימי שלהן נעול בפורמטים קנייניים של ספקים.

ה-AI הגנרטיבי מצטיין בטקסט. קבצים מוצפנים או ייחודיים לפלטפורמה כמעט בלתי נגישים.

זרימת RPA אולי נראית כתרשים, אבל בפועל היא צרור קבצים אטום. אפליקציות ללא-קוד רצות רק בענן של הספק, ואין להן ייצוא של קוד מקור.

במציאות, ברוב המקרים עדיף לעצב מחדש מאשר לנסות להציל. ייתכן שבעתיד מחקר שינתח הקלטות מסך או תיעוד הפעלה יצליח לשחזר חלקים, אך נכון להיום קשה להוריש נכסים שהפכו לקופסה שחורה.

קו פרשת המים של המורשת השלילית – האם נשאר קוד?

כעת מתבהרת נקודת ההכרעה של חוב העתיד:

  • מה שנשמר כקוד פותח אפשרויות לשימוש חוזר, הגירה ושיפור באמצעות AI גנרטיבי.
  • מה שלא קודד נשאר “בלתי נראה” גם ל-AI, ולעיתים קרובות אין ברירה אלא להתחיל מאפס.

במילים אחרות, השאלה שתקבע את סיכויי ההצלה היא “האם השארנו את זה כקוד?”. ה-AI הגנרטיבי הפך את קו הגבול הזה לחד מתמיד.

מבט קדימה – AI איננו מושיע כל-יכול

ה-AI הגנרטיבי חזק, אך עדיין רחוק מלהיות כל-יכול. הוא אינו מסוגל להציל במלואן קופסאות שחורות של פיתוח אזרחי, ואינו מצדיק בדיעבד החלטות עבר.

הוא מציב בפנינו את המחיר של “הבחירה לא לכתוב קוד”. ארגונים שנשבו בקסם הזריז של ללא-קוד עשויים לגלות שה-AI אינו מושיט רשת ביטחון, והם ייאלצו לממן בעצמם את העיצוב מחדש.

לכן בפרק הבא נעמיק ב**“כיצד נמנע יצירה של מורשת שלילית” – כלומר בתכנון ממשל נכון.**

הבא: פיתוח אזרחי איננו כל-יכול – הוא “פיתוח טיוטה” (חלק 5 מתוך 7)