פתיחה

בפרק הקודם ראינו כי EUC הוא אב הטיפוס של הפיתוח האזרחי, ו"אקסל האל" הוא אחד מסמליו. השאלה הבאה מתבקשת: האם “אקסל האל” באמת היה “הרע”?

התשובה: לא. “אקסל האל” כשלעצמו לא היה רע. בתחילת דרכו הוא היה מושיע שהעניק זינוק חד בפריון של השטח. ההידרדרות למורשת שלילית לא נבעה ממגבלות Excel, אלא מחוסר ניהול ארגוני ומרמת אוריינות ה-IT הנמוכה בחברה.

ואם נעמיק עוד, נגלה שהביטוי “אקסל האל” הוא בעיקר לעג שהודבק בדיעבד על ידי הדורות הבאים. אם היינו חיים בחברה שבה כולם מבינים פונקציות ו-VBA, ייתכן שהיה הופך לפלטפורמת אוטומציה אידאלית להפעלה מיידית.

הקשר תרבותי: בשנות הבועה ולאחריה, יחידות עסקיות רבות ביפן נאלצו להסתדר לבדן. מי שבנה “אקסל האל” היו לעיתים אנשי כספים או מכירות שעבדו שעות נוספות ללא תשלום. מאולתריהם זכו לשבחים פנימיים, אך התרבות הארגונית הרחבה לא העניקה הכשרה או כוח אדם כדי להפוך את האבות-טיפוס למערכות רשמיות. הפער הזה הוא שהפך את הכינוי “אקסל האל” לעוקצני.

כל הסדרה

מדוע “אקסל האל” היה מושיע

בשנות השמונים והתשעים עמדו חברות יפניות רבות בפני מציאות לא נוחה: מחלקות מערכות המידע לא הצליחו לתמוך בכל התהליכים.

  • חסר מתמשך באנשי IT.
  • מערכות הליבה היו נוקשות, ושדרוג קטן נמשך חודשים.
  • הפעילות היומיומית השתנתה ללא הרף והמהירות הכריעה.

בתנאים אלו Excel הפך לכלי חירום רב עוצמה. צוותי השטח בנו טפסי קלט, השתמשו בפונקציות כדי להאיץ חישובים, והוסיפו מאקרו כשצריך — והכול כדי לעצור את הדימום בכוחות עצמם, בלי להמתין ל-IT.

במילים אחרות, “אקסל האל” היה הנשק שבו השתמש השטח כדי לפרוץ את צוואר הבקבוק של ה-IT הארגוני.

מקור הכינוי “אקסל האל”

חשוב לזכור: באותה תקופה אף אחד לא קרא לקובצי הגיליון שלו “אקסל האל”. עבור היוצרים הוא היה מושיע, פתרון חכם, או הוכחה לעקשנות של אנשי השטח.

הכינוי התפשט מאוחר יותר. כשקבצים אישיים נשארו לאחר שהיוצר עזב ואף אחד לא הצליח לפענח אותם, הופיע הכינוי הסרקסטי. לכן “אקסל האל” הוא לא שם שמתאר את בעיות השטח, אלא תווית בדיעבד שהצמידו משקיפים מאוחרים.

במהותו זו הייתה “מערכת קריאה”

הפונקציות וה-VBA של Excel אינם כתב סתרים מסתורי. עם אוריינות IT בסיסית אפשר לקרוא אותם.

לו החברה הייתה מאמצת את הרעיון ש"כתיבה וקריאה של פונקציות היא עניין טבעי", “אקסל האל” היה נשאר מתקן אוטומציה שקוף שניתן לשפר יחד. במילים אחרות, הוא היה יכול להיות כלי הפרודוקטיביות המושלם — אך פערי האוריינות הפכו אותו לנבל פרדוקסלי.

כיצד המושיע הפך למורשת שלילית

המציאות, כמובן, הייתה אחרת:

  • אפילו מהנדסים נרתעו לעיתים מפונקציות ומ-VBA הייחודיים ל-Excel.
  • קבצים ש"כולם אמורים להבין" הפכו בהדרגה לקופסאות שחורות שאיש אינו מעז לגעת בהן.
  • כך נדחקו הדורות הבאים לגחך ולכנות אותם “אקסל האל”.

התופעה לא הייתה אשמת Excel. היא הייתה אשליה שנולדה מהיעדר הכשרה וממשל.

התהליך שבו נוצרה המורשת השלילית

עם הזמן הנשק המאולתר הפך לסיכון ארגוני:

  1. התנפחות והחשכה — אלפי תאים מלאים בנוסחאות העלימו את התמונה הגדולה.
  2. הישענות על אדם אחד — כאשר היוצר הועבר או עזב, הידע התאדה.
  3. היעדר ממשל — מחלקת ה-IT ראתה בהם “פטנטים פיראטיים” והותירה בעיות אבטחה ובקרה ללא מענה.

כך הפך “אקסל האל” למורשת שלילית שאי אפשר להתעלם ממנה.

מגבלות טכניות שהגביהו את הלהבות

גם ל-Excel עצמו היו מגבלות מבניות שהעצימו את האפקט:

  • אין סכימה מובנית: ללא אילוצים של מסד נתונים, העמודות התרבו באקראי.
  • אין ניהול גרסאות: שיתוף נעשה דרך העתקה, ללא היסטוריה מאוחדת.
  • חוסר בתכנון תפעולי: אין בקרת הרשאות או שלמות טרנזקציות, ולכן אמינותו כמערכת רשומה מוטלת בספק.

הפעלת מערכות ליבה על Excel הייתה מלכתחילה מתיחה. שימוש מעבר לגבולותיו רק האיץ את תופעת “אקסל האל”.

המבנה המתמשך שההיסטוריה חושפת

ההיסטוריה של “אקסל האל” מלמדת אותנו ש-“הצלה קצרה” ו"חוב ארוך" הם שני צדדים של אותו מטבע.

חשוב לזכור שהכינוי עצמו הוא עקיצה מאוחרת. בחברה שבה אוריינות IT נפוצה, הוא היה נשאר גיבור. זו איננה רק אנקדוטה על כישלון, אלא סיפור על חלוצים בשטח שאיש לא טרח לממסד את הישגיהם.

המציאות הזו לא השתנתה. החברה לא תזכה בן לילה באוריינות IT אוניברסלית. לכן גם כשאנו מאמצים כלים מודרניים של ללא-קוד, קוד-נמוך או RPA, אסור לנו לחזור על אותו מבנה.

הקו שמפריד בין מושיע למייצר מורשות שליליות דקיק כמו נייר. זהו הלקח ההיסטורי שחובה לזכור.

הבא: האור והצל של פלטפורמות פיתוח אזרחי מודרניות (חלק 3 מתוך 7)